כתבת תחקיר
הנושא: הטיפול שלא מדברים עליו
איך אומנות, מוזיקה ובעלי חיים מצילים הלומי קרב
למרות שהרבה לוחמים אחרי מלחמה מתקשים להמשיך בחיים, המדינה עדיין לא משקיעה מספיק בטיפולים שעוזרים להם באמת.
כשמדברים על לוחמים שחזרו מהמלחמה, הרבה אנשים חושבים על פציעות פיזיות אבל האמת היא שהפצעים הכי עמוקים הם דווקא אלה שלא רואים. לוחמים רבים חוזרים אחרי הקרבות כשהגוף שלהם לכאורה תקין, אבל הנפש שלהם סוחבת משקל עצום: פחדים, זיכרונות קשים, פלאשבקים, התקפי חרדה ולילות בלי שינה. הם נראים רגילים כלפי חוץ, אבל מבפנים משהו שם נשבר.
למרות שמדובר בתופעה נפוצה ומוכרת, המדינה עדיין לא משקיעה מספיק בטיפולים שעוזרים באמת. לא בטיפולים שמישהו המציא, אלא בטיפולים שמוכחים כבר שנים כעוזרים ללוחמים להתמודד עם פוסט־טראומה. טיפולים כמו ציור, פיסול, נגינה, תנועה, עבודה עם כלבים או סוסים כל אלה מסוגלים להגיע למקומות שהמילים לא מצליחות להגיע אליהם.
אבל לפני שנדבר על הפתרונות, צריך להבין את הבעיה עצמה.
הבעיה המרכזית-
בישראל יש אלפי לוחמים שחוזרים מהשירות הצבאי ומהמלחמות עם פוסט־טראומה. חלקם היו בלחימה קשה, חלקם ראו דברים שאנשים רגילים לא אמורים לראות, חלקם איבדו חברים מול העיניים. הם חוזרים הביתה ונראים כמו כולם: הולכים לעבודה, נפגשים עם חברים, מדברים רגיל. אבל בפנים הם מרגישים מרוסקים.
הם סובלים מחרדות פתאומיות, מרעשים שמפעילים אצלם תגובות של "קרב", מפלאשבקים שמחזירים אותם לרגעי האימה, מחוסר שינה, התחמקות ממקומות הומי אדם, ולעיתים גם כעס בלתי נשלט. יש כאלה שאפילו מתקשים לצאת מהבית.
אנשים סביבם לא תמיד מבינים מה עובר עליהם. הם עצמם מתקשים להסביר. וכשהם סוף סוף מחפשים עזרה אין מי שיעזור להם.
הם מרגישים שאין מי שמקשיב להם באמת. יש מי שמרגישים שאם הם לא "נפצעו פיזית", אז המדינה פחות רואה אותם. ובתוך כל זה, דווקא טיפולים יצירתיים אלה שבאמת עוזרים מקבלים מינימום השקעה מצד המדינה.
ההקשר הרחב + נתונים-
המספרים רק עולים משנה לשנה. לפי נתוני משרד הביטחון והארגונים המטפלים בנפגעי פוסט טראומה, אלפי לוחמים צעירים בישראל מתמודדים עם הפגיעה הזאת. כמעט 100 אלף פגועי נפש חלקם מאובחנים, חלקם מסתובבים שנים בלי אבחון. חלקם לא מוכנים לבקש עזרה, חלקם מנסים אבל לא מקבלים אותה בזמן.
למרות הכמות הגדולה של נפגעים, טיפולים יצירתיים כמעט לא מקבלים תקציב ממשלתי. רוב הטיפולים האלה קיימים רק בזכות עמותות, מתנדבים ומשפחות שמחליטות לקחת אחריות שבה המדינה לא מטפלת בה מספיק.
דוגמה אקטואלית-
לא מזמן פורסם סיפור על משפחתו של סרן אלעד סימן־טוב ז"ל, שקיפח את חייו במלחמה. במקום לשקוע באבל, המשפחה החליטה להקים חווה שיקומית ללוחמים פוסט־טראומטיים ולמשפחות שכולות. החווה הזאת אמורה להציע בדיוק מה שלוחמים רבים צריכים כדי להחלים: טבע, שקט, כלבים, סוסים, יצירה, עבודה עם הידיים, שיחות קבוצתיות מרחב שבו אפשר להניח לרגע את הפחד ולנשום.
אבל למרות שהפרויקט ענק, חשוב וקריטי, המדינה לא עומדת מאחוריו.
לא תקציב. לא תמיכה רשמית. לא ליווי. הכול נעשה על ידי המשפחה בלבד, בעזרת תרומות של אזרחים טובים. זה מסביר היטב את המציאות: מי שמקים היום מרכזים טיפוליים שמצילים לוחמים אלו לא הממשלה ולא משרד הביטחון, אלא משפחות ששכלו את יקיריהן ועמותות שמבינות את הצורך.
הצגת הצדדים המעורבים-
-
המטפלים – אנשים שמלמדים איך להשתמש באומנות, מוזיקה או בעלי חיים כדי להרגיש טוב יותר.
-
הלומי הקרב – אנשים שנמצאים במצב רגשי קשה, שרוצים טיפול שלא מלחיץ אותם.
-
המדינה – זו שצריכה לממן את הטיפול אבל עושה את זה לא מספיק טוב.
הקשר רחב בארץ ובעולם-
בעולם במיוחד בארה״ב טיפולים כאלה נחשבים רשמיים ומקבלים תקציבים גבוהים.
בישראל? הם עדיין נראים כמו “תוספת חמודה” במקום כלי אמיתי לריפוי.
דברים שרוב הציבור לא יודע-
• טיפול בבעלי חיים הוא מקצוע מוכר.
• מוזיקותרפיה נמצאת בחלקה בסל הבריאות.
• הרבה לוחמים פשוט מתביישים לבקש טיפול.
• אין מספיק מטפלים בארץ.
ריאיון עם מטפלת בעמותה – ענת לוי:
ענת לוי בת 42, מטפלת באומנות ובטיפול בעזרת בעלי חיים. ענת עובדת כבר מעל עשר שנים בעמותה לשיקום הלומי קרב, ומלווה לוחמים שחזרו מלחימה ומתמודדים עם פוסט־טראומה. במסגרת עבודתה היא משתמשת בכלים של יצירה, מוזיקה ועבודה עם כלבים וסוסים כדי לעזור ללוחמים לעבד את החוויות הקשות שעברו. בריאיון ענת משתפת מנקודת מבטה המקצועית על מצב הלומי הקרב בישראל, על הכוח של טיפולים לא מילוליים ועל הקשיים מול המדינה.
ראיינתי את ענת על מספר שאלות שבהן התייחסתי לטיפול בהלומי קרב, אלה היו תשובותיה:
כמטפלת שמלווה הלומי קרב, איך נראים הלוחמים כשהם מגיעים לטיפול בפעם הראשונה?
"רובם מגיעים סגורים מאוד. הם בקושי מדברים, לפעמים אפילו לא מצליחים להסתכל בעיניים. כלפי חוץ הם נראים ‘בסדר’, אבל הגוף שלהם דרוך כל הזמן. יש רעד, יש קושי לשבת במקום, הרבה פחד. הם רגילים להיות חזקים, אז להודות שהם צריכים עזרה זה משהו מאוד לא פשוט עבורם."
למה לדעתך טיפולים כמו אומנות, מוזיקה ובעלי חיים כל כך יעילים עבור הלומי קרב?
"כי הטראומה לא יושבת רק במילים. הרבה פעמים אין להם יכולת להסביר מה הם מרגישים. דרך יצירה, דרך מוזיקה או קשר עם בעל חיים, משהו נפתח. הכלב או הסוס לא שואלים שאלות, לא שופטים. זה מאפשר להם להרגיש בטוחים, ואז לאט־לאט גם הרגשות יוצאים."
האם ראית שינוי משמעותי אצל מטופלים בעקבות הטיפולים האלו?
"בוודאי. היו לוחמים שהגיעו במצב שהם כמעט לא יוצאים מהבית, ואחרי כמה חודשים של טיפול הצליחו לחזור לעבוד, לישון בלילה, לתקשר עם המשפחה. זה לא קסם וזה תהליך ארוך, אבל זה עובד. אני רואה את זה יום־יום."
מה הקשיים המרכזיים של העמותה שבה את עובדת?
"הקושי הגדול ביותר הוא תקציב. רוב הפעילות שלנו מתקיימת מתרומות. המדינה כמעט ולא מממנת טיפולים כאלה, למרות שהם מוכחים כיעילים. לפעמים אנחנו נאלצים להגביל מספר מטופלים פשוט כי אין משאבים."
אם היית יכולה להעביר מסר אחד למדינה, מה הוא היה?
"שטיפול נפשי הוא לא מותרות. טיפולים לא שגרתיים הם לא תחביב – הם מצילי חיים. הלומי הקרב נתנו הכול בשביל המדינה, עכשיו המדינה חייבת לתת להם בחזרה."
איך זה משפיע על כולנו?
הלום קרב שלא מקבל עזרה בזמן משפיע על כל החיים שלו וגם על המשפחה, החברים והעבודה שלו. זה הופך להיות בעיה חברתית, לא רק אישית.
המסר שלי-
אנחנו חייבים להבין: טיפולים לא שגרתיים כן עובדים.
הם לא “תחביב” הם תרופה לנפש.
הגיע הזמן שהמדינה תיקח את זה ברצינות.
פתרונות שקיימים היום-
• עמותות שמציעות טיפול כמעט בחינם.
• מרכזי טיפול בבית הלוחם.
• קבוצות יצירה שונות.
פתרונות שצריך לחזק-
• להכניס את הטיפולים לסל ולממן אותם כמו שצריך.
• להכשיר יותר מטפלים.
• לפתוח מרכזי טיפול בפריפריה.
• לתת ללוחמים טיפול מהיום הראשון.
קריאה לפעולה-
אם זה חשוב לנו אנחנו צריכים לדבר על זה. צריך לשתף את הסיפורים, להעלות מודעות, לתמוך בעמותות ולעשות לחץ על המדינה.
הלומי הקרב עשו בשבילנו הכול. עכשיו תורנו לעשות בשבילם.
צילום סטילס:
בתמונה רואים: לוחמים בהליכי שיקום משתתפים במפגש טיפולי משולב אומנות, מוזיקה ורכיבה טיפולית במטרה להתמודד עם פוסט־טראומה בדרכים לא מילוליות. המטפלים, לצד כלבים וסוסים טיפוליים, יוצרים מרחב בטוח שבו הלומי קרב יכולים לפרוק רגשות, לווסת חרדה ולהחזיר לעצמם תחושת יציבות.
ביבליוגרפיה:
https://www.ynet.co.il/activism/article/hkoftq80gl
https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14453506
https://shikum.mod.gov.il/rehabilitation/vocational/farms-therapy
