ראו את ההדרדרות ולא עשו כלום- ליאב עמוס

זה ממש עצוב שהאדם בכתבה לא זכה להיחשב כחלל צה״ל. יש היום כל כך הרבה לוחמים והלומי קרב שמתמודדים עם טראומה קשה, שמאבדים את האמונה או אפילו שוקלים לשים קץ לחייהם כי הכאב והזיכרונות קשים מדי. חלקם מרגישים שהמדינה שכחה אותם, שאין מספיק טיפול או תמיכה למי שנפגע נפשית. זה גרם לי לחשוב על כמה קל לדבר על פציעות בגוף, אבל קשה הרבה יותר לדבר על פגיעות בנפש. לדעתי חייבים לדבר על הנושא הזה יותר, להבין שזה לא חולשה אלא תגובה אנושית לכאב ולחוויות הקשות שהם עברו. אנחנו כחברה צריכים להפסיק להתעלם, להקשיב, לתמוך, ולאפשר לאנשים שסובלים לדבר בלי פחד או בושה. וגם חשוב להוקיר ולהכיר את אותם הלומי קרב ששמו קץ לחייהם ולתת להם מעמד של חללים ולזכור את הכאב שלהם

אני מזמינה את כולם לעצור רגע ולחשוב  אולי יש מישהו סביבנו שחווה טראומה מהשירות או מלחמה, אולי הוא סובל בשקט, אבל צריך שמישהו יקשיב לו. דברו איתו, תתמכו בו, ושתפו כתבות או פוסטים שמעלים מודעות. כי פציעה בנפש לא רואים בעיניים, אבל היא קיימת . 

וגם חשוב להוקיר את אלו שכבר איבדו את חייהם לתת להם מעמד של חללים ולזכור את הכאב שלהם